פירושים על שמואל א 30:25: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם. זה הוא שמצינו בדוד דכתיב ויהי מן היום ההוא ומעלה (ש"א ל כה). א"ר יהודה והלאה אין כתיב כאן. אלא ומעלה. ממי למד מאברהם זקנו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים. וכן אמר דוד כחלק היוצאים במלחמה וכחלק היושבים על הכלים יחדו יחלוקו (שם שם כד). וכן מצינו בתורה. דכתיב וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים בצבא ובין כל העדה (במדבר לא כז). ומה שעשה דוד מן התורה עשה. ומה שכתוב וישימה דוד לחוק (ש"א ל כה). כי נשתכחה מצוה זו וחידשה הוא ונקראת על שמו. למדנו כל המחדש דבר שנהיה ונשתכח. בהתחדשו נקראת על שמו. כי ענר אשכול וממרא לא הלכו במלחמה. דכתיב וירק את חניכיו ילידי ביתו. ואלו היו בעלי בריתו ונטלו חלקם.

מהיום ההוא ומעלה. לא נאמר והלאה, אלא ומעלה, כבר הנהיג אברהם בחוק זה (בראשית יד כד): 'בלעדי רק אשר אכלו הנערים' וגו', הם היושבים על הכלים, 'וחלק האנשים', ההולכים במלחמה בבראשית רבה (מג ט):

ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחק ומשפט בישראל רצה לומר כי הנימוס שחוקקים בין העמים אשר אין לו טעם נקרא חק, והדבר שי''ל טעם שכלי נקרא משפט, והנה תקנה זאת שהיושב על הכלים יקח חלק בשוה עם ההולך למלחמה, הוא לפי שטחיותו חק לא משפט, אחר שהוא נעדר הטעם, אולם דוד שבאר טעמו של זה החוק, שיסודו בנוי על מה שמלחמת ישראל ונצחונם אינו על ידי כחם וגבורתם רק על ידי זכותם בהשגחת ה' הלוחם בעדם, עד שכפי זה אין הבדל בין הלוחם ובין היושב על הכלים ומתפלל, הוא שם זה למשפט גם כן בישראל, שאצל ישראל הוא משפט שכלי לא חק לבד וחכמינו זכרונם לברכה אמרו בבראשית רבה א''ר יודן והלאה אין כתיב כאן אלא ומעלה שלמד דבר זה מאברהם אבינו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים וכו'. רצה לומר כי יש גדר בין והלאה ובין ומעלה הנאמר על הזמן, שכל מקום שאומר ומעלה חושב הזמן הקודם עם הזמן המתאחר בבחינת המספר, כמו ואם מבן חמש שנים ומעלה ואם מבן ששים ומעלה, שכל שנה שאחר ששים הוא למעלה במספר נגד המספר שקודם ששים, מה שאין כן כשאומר והלאה לא ידבר בבחינת צירוף המספר הקודם וכפי זה לא היה ראוי שיאמר פה ומעלה רק והלאה, ובזה דרשו שהביט גם כן בבחינת הזמן העבר שכבר היה חק זה לאברהם שהחליט כי חלק האנשים אשר הלכו אתו (שהוא ההולך למלחמה) וחלק ענר אשכל וממרא שהם ישבו על הכלים הם יקחו חלקם בשוה. ובאר גם כן הטעם הזה במ''ש הרימותי ידי אל ה', רצה לומר ידי הנוצחות הרימותי אל ה' כי הוא הלוחם והוא המנצח, ולכן אם מחוט ועד שרוך נעל וכו' כי שלך הוא ולא זכיתי בו בכח ידי. ומטעם זה יסד כי ענר אשכל וממרא יחלקו עם הנערים: